כתף קפואה
 

תסמונת הכתף הקפואה הינה מצב קליני המתאר מגבלה משמעותית בהנעת מפרק הכתף ללא פגיעה ישירה במבנה הכתף או בשרירים. השכיחות של תסמונת זו נעה סביב 3% באוכלוסייה בריאה ובין 10%-30% באוכלוסיית חולי סכרת. לרוב התסמונת מופיעה בטווח הגיל 40-60 ויותר אצל נשים מאשר גברים. התסמונת מחולקת לשני מצבים: ראשונית ושניונית. תסמונת כתף קפואה ראשונית קורית ללא סיבה ידועה בעוד שתסמונת שניונית קורית בעיקר לאחר מצבים של ירידה בהנעת הכתף כגון: שברים, קרע בשרירי מסובבי השרוול, חולשת צד לאחר אירוע מוחי או רדיקולופתיה צווארית.


אנטומיה

מפרק הכתף מורכב מארבעה מפרקים שתנועה תקינה בכל אחד מהם מאפשרת תנועת כתף מלאה.

מפרק הזרוע והשכמה (Glenohumeral Joint)

מפרק עצם הבריח עם שיא השכמה (Acromioclavicular Joint)

מפרק עצם הבריח עם עצם החזה (Sternoclavicular Joint)

מפרק השכמה עם בית החזה (Scapulothoracic Joint)








 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מפרק הזרוע והשכמה (Glenohumeral Joint) עטוף ברקמת חיבור קשיחה הקרויה קפסולה העוטפת את החיבור דמוי מכתש ועלי בין ראש הזרוע והגומה בשכמה.
הקפסולה מלאה בנוזל סיכתי המאפשר תנועה חלקה של שאר המבנים המצויים בקפסולה כגון גידים ורצועות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה ימנית כתף קפואה תמונה שמאלית כתף בריאה

 

סימפטומים

בכתף קפואה תהיה ירידה בטווח התנועה שהמטופל מבצע (אקטיבי) וגם שהמטפל מבצע (פאסיבי).

התהליך של היווצרות התסמונת והיעלמותה הוא תהליך ארוך שיכול להימשך ממספר חודשים ועד שנתיים.

ישנם מספר שלבים בתהליך:

1. שלב הקפיאה—בשלב זה הכאבים גדלים וטווח התנועה יורד אפילו בזמן טיפולים כמו פיזיותרפיה. המטופל יתלונן על ירידה הולכת וגוברת בהנעת הכתף בעיקר לצד, מאחורי הראש ומאחורי הגב. שלב זה נמשך בין 2-9 חודשים.

2. שלב הקיפאון—בשלב זה הכאבים הופכים עמומים אך כאב חד יופיע בסוף טווח התנועה. תפקודי היום יום ממשיכים להיות מוגבלים. שלב זה נמשך בין 4-6 חודשים.

3. שלב ההפשרה—בשלב זה ישנה ירידה ניכרת בכאבים תוך חזרה הדרגתית של טווחי התנועה בכתף וחזרה לפעילות יום יומית. שלב זה נע בין 1-9 חודשים נוספים.

 

חשוב לציין ששלבים אלו אופייניים לרוב לתסמונת כתף קפואה ראשונית שסיבותיה אינן ידועות. בתסמונת משנית לפציעות אורתופדיות או נוירולוגיות השלבים יותר קצרים והמטופל מגיב מהר וטוב יותר לטיפולים הניתנים בכל אחד מהשלבים.

 

סיבות

הסיבות להתפתחות כתף קפואה אינן ידועות אך ישנם מספר גורמי סיכון בהם התופעה יותר שכיחה:

1. חוסר תנועה—הימנעות מהנעת הכתף בעיקר לאחר חבלה או במקרים קשים יותר של שברים בכתף או מחלה נוירולוגית הגורמת לחולשת הגפה העליונה ולירידה בתפקודה.

2. גיל—התופעה שכיחה יותר בין הגילים 40-60

3. סוכרת—השכיחות לכתף קפואה בקרב חולי סוכרת גבוהה פי 5 מאשר באוכלוסייה ללא סוכרת.

4. מחלות לב-ריאה—מחלות כגון שחפת, דלקת סמפונות כרונית, אמפיזמה, סרטן ריאה ומחלת לב איסכמית שמלוות באשפוזים ממושכים מעלות את הסיכוי לכתף קפואה.

 

טיפול

הטיפול בכתף קפואה הוא לרוב שמרני וייבחר לפי השלב בו מצוי המטופל. ניסיון קליני בטיפול בכתף קפואה ראשונית מראה שהיתרון בטיפול מנואלי בשלב הראשון (קפיאה) הוא מאוד מוגבל ואפילו לא עוזר. בשלב השני (הקיפאון) והשלישי (ההפשרה) טיפולי פיזיותרפיה מאוד עוזרים ומומלצים על מנת לשפר ולהחזיר את טווחי התנועה. היה וגם טיפולי פיזיותרפיה אינם עוזרים, ניתן לבצע מניפולציה תחת הרדמה או אורתוסקופיה על מנת לשחרר את הרקמות הדבוקות.

בטיפול בכתף קפואה שניונית, הדרך הטובה ביותר לטפל הכתף קפואה היא למנוע אותה. כלומר, לאחר חבלה בכתף יש להניע אותה מוקדם ככל האפשר במסגרת המגבלות הרפואיות אם ישנן כאלה (לדוגמא לאחר ניתוח מסוים). היה ואין מגבלות רפואיות, יש להניע את הכתף לכל הטווחים אפילו מעט אגרסיבית.
 

במידה ואינך בטוח או מתקשה פיזית לבצע את הנדרש, גש לקבל טיפול בהקדם!